פסק-דין בתיק ת"ק 44713-01-11

תביעה לתשלום שכר בורר.

1.      התובע מונה על ידי רשם האגודות השיתופיות כבורר יחיד בסכסוך שהתנהל בין הנתבע מס' 1, מר מאיר חג'בי (להלן - הנתבע) לבין המושב יכיני, מושב עובדים להתיישבות שיתופית ( האגודה השיתופית) . המינוי נעשה לבקשת הנתבע, וכתב המינוי הוצא ב-29/7/10 (תיק מס' 1272/323/10). נתבע מס' 2, מר פנחס רחמים הוא מזכיר האגודה השיתופית ונתבע מס' 3 מר זכרי חג'בי הוא יו"ר האגודה השיתופית.

2.      התובע זימן את הנתבע ואת האגודה השיתופית לישיבת בוררות במשרדו בת"א, אולם ישיבה זו לא התקיימה משום שנתבע 1 לא התייצב אליה. בגין ישיבה זו שלא התקיימה שילמו הצדדים לתובע שכר של 550 ש"ח לצד. התובע קיים ישיבה נוספת במושב יכיני בנוכחות הנתבע ונציגי האגודה השיתופית. בגין ישיבה זו שילמו הצדדים לתובע שכר של 650 ש"ח לצד.

3.      לאחר הישיבה ביכיני כתב התובע פסק בוררות וביקש מן הצדדים את שכרו בסך 1,350 ש"ח + מע"מ מכל צד (סה"כ 2,700 ש"ח + מע"מ) אולם חרף פניותיו לא שולם לו שכרו. מטעם זה הוגשה התביעה - כנגד נתבע 1 בהיותו צד לבוררות, וכנגד נתבעים 2-3 בהיותם נושאי משרה בוועד האגודה. האגודה השיתופית עצמה לא נתבעה.

4.      שמעתי את עדויות הצדדים וטיעוניהם, בחנתי את הראיות, הוספתי וקראתי טענות נוספות שהגיש התובע ב-25/1/12 בנוגע לעילת התביעה כנגד נתבעים 2-3 ומצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבע 1 להתקבל ואילו דין התביעה כנגד נתבעים 2-3 להידחות.

התביעה כנגד נתבע 1

5.      לטענת הנתבע בסיום המשיבה במושב יכיני, לאחר ששילם לתובע סכום של 1,200 ש"ח בגין שתי הישיבות, הודיע לתובע כי אינו רוצה בהסכם הבוררות וכי הוא מבקש את הפסקת הבוררות שכן עלותה אינה סבירה בעיניו. מטעם זה הוא סבור הנתבע שהתובע אינו זכאי לשכר עבור פסק הבוררות שכלל לא היה צריך להיכתב.

6.      התובע טוען כי הנתבע אמנם התלונן על שכר הבוררות אולם לא ביטל את הבוררות בצורה רשמית או ברורה וכי לא נשלחה גם הודעת ביטול לרשם האגודות השיתופיות. התובע מציין כי הפעם הראשונה בה התבקש ביטול הבוררות היה במכתב בכתב יד מ-27/12/10 [ ת/1] כחודשיים לאחר שכתב את פסק הבורר והעביר לצדדים את דרישת התשלום.

7.      אני מעדיף את גרסת התובע ואת טענותיו. משמיעת עדותו של הנתבע עולה כי מלכתחילה ביקש את הבוררות מרשם האגודות השיתופיות משום שסבר שזו תהא ללא תשלום, וכשנדרש לשלם את שכר הישיבות בסיום הישיבה ביכיני התרעם על כך ויתכן שגם אם אמר אמירות כלליות לפיהן נוכח התשלום הוא אינו מעוניין בבוררות. עם זאת, אין ראיה לכך שאמירות אלו נאמרו בנוכחות התובע או שהתובע יכול היה להבין מהן שמדובר בביטול פורמאלי של הבוררות. בעדותו של נתבע 2, שנכח בישיבה מטעם האגודה השיתופית, לא תמך בצורה ברורה בעמדתו של הנתבע 1 כי ביטל את הבוררות, ולא טען גם שהאגודה השיתופית ונציגיה הסכימו לביטול או הצטרפו לעמדת הנתבע 1. בנסיבות אלו ספק אם התובע יכול היה להבין כי הצדדים אכן מבקשים את ביטול הבוררות.

8.      מקום בו מונה בורר על פי דין בידי גורם רשמי אין די באמירה כללית ובלתי ברורה של אחד הצדדים שאינו מעוניין בבוררות שהחלה. היה על הנתבע להודיע על כך בצורה מפורשת לבורר ולרשם האגודות השיתופיות. בענייננו אין כל ראיה שהודעה ברורה שכזו נמסרה, ואין חולק גם שלא נעשתה פניה לרשם האגודות השיתופיות אשר מינה את הבורר. טענות הנתבע כי שלח מכתב ביטול באמצעות עורך דין לא הוכחו, והמכתב היחיד שהוצג הוא אות ת/1 מ-27/12/10. כאמור, אין גם טענה שהאגודה השיתופית הסכימה לביטול הבוררות. 

9.      חיזוק נוסף למסקנתי מצאתי בפסק הבורר שצורף לנספחי התביעה וניכר שמדובר בפסק ארוך, מפורט ומנומק, ולא סביר שהתובע היה טורח לכתוב את פסק הבוררות לו ידע שהצדדים אינם מעוניינים בו ושלא ישלמו את שכרו.

10.  נוכח כל אלו שוכנעתי שהסכם הבוררות לא בוטל ושהנתבע לא הבהיר לתובע באופן ברור ומפורש שאינו מעוניין בפסק הבורר. התובע מצידו טרח וביצע את מלאכתו כפי שנתבקש לעשות והוא זכאי לשכרו וכן להוצאות שהוציא לצרכי הגביה.

11.   אני מקבל אפוא את התביעה כנגד נתבע 1 ומחייבו לשלם לתובע סך של 1,350 ש"ח + מע"מ בגין שכר הבוררות, בתוספת הוצאות הבורר בסך 1,000 ש"ח, בגין משלוח המכתבים והוצאות ההליך בסך 750 ש"ח. סה"כ 3,066 ש"ח. 

התביעה כנגד נתבעים 2-3

12.  נתבעים 2-3 לא היו צד לבוררות ולכן הגישו בקשה לדחיית התביעה נגדם בהעדר עילה. סוגיה זו עלתה מספר פעמים במהלך ההליכים בתיק, לרבות בדיון עצמו, וכן הובהרה לתובע אפשרות תיקון התביעה והוספת האגודה השיתופית כצד. אלא שהתובע הבהיר כי אינו מעוניין בתיקון התביעה ובהוספת האגודה השיתופית כצד. לטענת התובע נתבעים 2-3 אחראים לחובה של האגודה השיתופית בהיותם נושאי משרה בה שכן " על פי תקנות האגודות השיתופיות לנושאי משרה הוועדה האגודה יש אחריות שילוחית בכל מה שנעשה באגודה" [עמ' 1, 18]. התובע טען גם כי ביקש לשוחח עם נתבע 3 אשר "סינן אותו בטלפון" וכי נתבע 2, מזכיר האגודה השיתופית, היה צד לישיבת הבוררות ביכיני.

13.  נתבעים 2-3 טענו כי אין כל דין המטיל עליהם אחריות אישית לחובות האגודה והכחישו כל פעולה אישית אשר תביא לחיובם.

14.  במהלך הדיון התבקש התובע להפנות לדין המחייב את נושאי המשרה באגודה השיתופית ולא עלה בידו לעשות כן. על מנת שלא לקפח זכויותיו ניתנה לו שהות של מספר ימים להגיש את שם התקנות אליהן הפנה בדיון, אולם במקום זאת הוגש ב-25/1/12 מסמך של 7 עמודים מפורטים המתייחס באופן כללי להתנהלות הנתבעים ולהוראות דין שונות.

15.  בחנתי את טענותיו של התובע בכתב ובעל-פה ולא מצאתי כל הוראת דין שתחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי בחובותיה של האגודה השיתופית שהיא אישיות משפטית נפרדת. לא מצאתי גם התנהלות אישית רשלנית או פעולה בחוסר תום-לב שתצדיק חריגה מן הדין והטלת חבות אישית על נושאי משרה באגודה השיתופית. בעל דינו הנכון של התובע הוא האגודה השיתופית שהייתה צד להליך הבוררות, אולם התובע בחר, מטעמים השמורים עימו, שלא לתבוע את האגודה השיתופית ואין לו להלין אלא על עצמו. לתביעתו האישית כנגד נתבעים 2-3  אין כל בסיס משפטי או עובדתי. אשר על כן דין תביעתו כנגד נתבעים 2-3 להידחות.

16.  התביעה כנגד נתבעים 2-3 נדחית. התובע יישא בהוצאות כל אחד מן הנתבעים בסך 500 ש"ח.